חְוַאי-גִ'י לוּ'ה צַ'ה

חְוַאי-גִ’י לוּ’ה צַ’ה הוא תה ירוק מצפון-מערב מחוז גואנגדונג, הגדל במפגש הגבולות של גואנגדונג, גואנשי וחונאן, באזור הררי שבו עננות ולחות גבוהה יוצרים תנאים האופייניים יותר לאזורי תה ביונאן מאשר לחוף הסובטרופי. תה זה הוא נציג צעיר ופחות מוכר של תרבות התה של מחוז חְוַאי-גִ’י, שהתפרסם בעיקר בזכות התה האדום שׂינְגָאנְג (新岗红茶), אך דווקא הגרסה הירוקה חושפת את אופיו העדין והנקי של הטרואר המקומי.

1. סיווג ומוצא:

• סוג: תה ירוק (לא מותסס). קיבוע הירוק (杀青, shāqīng) עוצר לחלוטין את החמצון; השיטה העיקרית היא טִגּוּן (炒青, chǎoqīng) או אפייה (烘青, hōngqīng), בהתאם ליצרן.
• קטגוריה: תה ירוק אזורי בעל מאפייני מקור מוגן. מחוז חְוַאי-גִ’י ידוע כמקור “תה שׂינְגָאנְג” (新岗茶, Xīngǎng chá), שקיבל מעמד של מוצר לאומי עם ציון גאוגרפי (地理标志产品) בשנת 2018; הקו הירוק הוא חלק ממותג התה הרחב יותר.
• מקור: סין, מחוז גואנגדונג (广东, Guǎngdōng), העיר גָ’אוצִ’ינְג (肇庆, Zhàoqìng), מחוז חְוַאי-גִ’י (怀集县, Huáijí xiàn). אזור הייצור העיקרי הוא הכפר צְ’יָאשְׁווֵי (洽水镇, Qiàshuǐ zhèn), השוכן בצפון-מזרח המחוז, באזור היער הממלכתי שׂינְגָאנְג (新岗林场, Xīngǎng línchǎng) ושמורת הטבע המחוזית דָאצְ’וֹאוּדִינְג (大稠顶, Dàchóudǐng).
• קואורדינטות גאוגרפיות: כ-24.08° צפון, 112.18° מזרח (מרכז מחוז חְוַאי-גִ’י). הכפר צְ’יָאשְׁווֵי – ~24.15° צפון, 112.35° מזרח.

2. היסטוריה ומשמעות תרבותית:

• היסטוריה: מחוז חְוַאי-גִ’י (怀集, Huáijí) הוא אחד העתיקים בדרום סין: הוא נוסד בשנת 436 בתקופת שושלת לְיוֹ סוּנְג (刘宋, Liú Sòng), ומאז לא שינה את שמו – דבר נדיר עבור דרום סין. מבחינה היסטורית, היה המחוז צומת דרכי מסחר בין גואנגדונג, גואנשי וחונאן: הנהר סְווֵייגִ’יָאנְג (绥江, Suíjiāng) חיבר את חְוַאי-גִ’י לגואנגג’ואו ומשם לנתיבי המסחר הימיים. תרבות התה באזורים ההרריים של המחוז התפתחה במשך מאות שנים, אולם מותג התה המודרני החל להתגבש בשנות ה-70, כאשר בכפר צְ’יָאשְׁווֵי, בסיוע היער הממלכתי שׂינְגָאנְג, ניטעו מטעי התה המסודרים הראשונים. בשנות ה-2010 הצטרף האזור באופן פעיל לתוכנית להקמת בסיס חקלאי ירוק במפרץ הגדול (粤港澳大湾区绿色农副产品生产基地), דבר שעודד את התפתחות תעשיית התה. בשנת 2018 קיבל “התה האדום שׂינְגָאנְג” (新岗红茶) הגנה לאומית כמוצר בעל ציון גאוגרפי, והקו הירוק “תה ירוק שׂינְגָאנְג” (新岗绿茶) ו”חְוַאי-גִ’י לוּ’ה צַ’ה” התפתח במקביל, תוך דגש על ניקיון אקולוגי ואיכות הררית. ראוי לציון שבמהלך ההיסטוריה, 800 שנה השתייך חְוַאי-גִ’י לגואנגדונג ו-700 שנה לגואנשי: בתקופת צִ’ינְג היה המחוז חלק ממחוז ווּג’וֹאוּ (梧州府) ושימש כמובלעת מעופפת שלו – גבולו המערבי של המחוז נגע רק במחוז פִּינְגְלֶה. רק ב-1952 צורף חְוַאי-גִ’י סופית לגואנגדונג. השתייכות ממושכת זו לשני מחוזות באה לידי ביטוי בתרבות התה: בעלי המלאכה המקומיים משלבים מסורות עיבוד מגואנגדונג עם טכניקות מסוימות מגואנשי.
• השם: חְוַאי-גִ’י (怀集) – “איסוף אל תוך חיבוק”: השם שניתן בעת ייסוד המחוז, בעל קונוטציה של “משיכה, ריכוז”, שיקף את מיקומו האסטרטגי במפגש שלושת המחוזות. לוּ’ה צַ’ה (绿茶, lǜchá) – מילולית “תה ירוק” – ציון ישיר של סוג העיבוד. לפיכך, השם פשוט ופונקציונלי: “תה ירוק מחְוַאי-גִ’י”.
• משמעות תרבותית: חְוַאי-גִ’י הוא מקום מפגש של תרבויות ההאן, הג’וּאָנְג והיָאו (壮族, 瑶族): במחוז קיימת מועצה לאומית שְׂיָאשְׁווַאי-ג’וּאָנְג-יָאו (下帅壮族瑶族乡). שתיית תה מלווה כאן את חיי היומיום של הקהילות ההרריות והיא חלק מהכנסת האורחים: תה ירוק טרי מוגש לאורחים לצד פטריות מקומיות (香菇) ודבש.

3. תיאור בוטני וחומר גלם:

• מין: Camellia sinensis var. sinensis (זן עלים קטנים), עם נטיעות בודדות של C. sinensis var. assamica (זן עלים גדולים) באזורים הגבוהים.
• זן / קולטיבר: זני אוכלוסייה מקומיים (群体种, qúntǐ zhǒng), המותאמים לאקלים ההררי של צפון-מערב גואנגדונג. נעשה שימוש גם בקולטיברים אזוריים שנבחרו לצורכי תה ירוק ואדום כאחד.
• קטיף: קטיף אביבי הוא העיקרי (מרץ – אפריל); עבור מנות פרימיום – ניצנים של תחילת האביב לפני צִ’ינְגְמִינְג (清明). קטיפי קיץ וסתיו משמשים למנות תעשייתיות.
• תקן קטיף: עבור דרגות עליונות – ניצן אחד ועלה עליון אחד עד שניים (一芽一叶 — 一芽二叶). עבור מנות רגילות – ניצן אחד ושניים-שלושה עלים.
• דרישות חומר גלם: שלם, טרי, ללא נזק מכני. העברה מהירה לייצור קריטית בשל הטמפרטורות היומיות הגבוהות של הסובטרופיים.

4. טרואר ומאפייני גידול:

מחוז חְוַאי-גִ’י שוכן בשוליים הצפון-מערביים של גואנגדונג, באזור מעבר בין הסובטרופי הדרומי לסובטרופי המרכזי הקריר יותר. התבליט הוא חילופי הרים, גבעות ועמקי אגנים מורכבים: חלקו המערבי של המחוז הוא מישור סחף (האגן הגדול ביותר מבין המחוזות ההרריים של גואנגדונג), וחלקו המזרחי והצפוני – הרים.

• גובה גידול: מטעי התה העיקריים נמצאים בגבהים של 300–1,290 מ’. הפסגה הגבוהה במחוז היא הר דָאצְ’וֹאוּדִינְג (大稠顶, Dàchóudǐng), 1,626 מ’ – “הפסגה הראשונה של גָ’אוצִ’ינְג” ושמורת טבע מחוזית. המטעים הסמוכים לדָאצְ’וֹאוּדִינְג מניבים חומר גלם ברמה הגבוהה ביותר.
• אקלים: מונסון סובטרופי, בעל מאפייני מעבר מהסובטרופי הדרומי למרכזי. טמפרטורה שנתית ממוצעת – כ-20.8°C (לפי נתוני המחוז) או ~21.2°C (לפי נתוני תחנות מטאורולוגיות באזורים ההרריים). ינואר – ~11.3°C, יולי – ~28°C. כמות משקעים שנתית – כ-1,650–1,785 מ”מ. תקופה ללא קרה – ~310 ימים. שמש – ~1,828 שעות בשנה. האזורים ההרריים מאופיינים בערפילים תכופים ובעננות גבוהה, המספקים אור מפוזר – גורם מפתח בהצטברות חומצות אמינו בעלה התה.
• קרקעות: שולטות קרקעות חומות-אדומות חומציות (赤红壤, chìhóng rǎng) שהתפתחו על פצלי חרסית. קרקעות עמוקות, עשירות בחומר אורגני ומינרלים, עם pH ~4.5–4.6. צוינה תכולה גבוהה של סֵלֶנְיוּם (Se) בקרקעות האזורים ההרריים.
• אגרוטכניקה: דגש על חקלאות אקולוגית: המטעים ממוקמים בתוך מעטה יערות בתוליים של שמורת דָאצְ’וֹאוּדִינְג; מוצרי “תה שׂינְגָאנְג” נושאים הסמכת “מוצר מזון ירוק” (绿色食品). מספר משקים בכפר צְ’יָאשְׁווֵי מייצרים גם “תה יפהפייה” (美人茶, měirén chá) – זן שנפגע מצִיקָדָה-קפיצנית, המעניק ארומה דבשית. שטח הכפר צְ’יָאשְׁווֵי – 529 קמ”ר, מה שהופך אותו לאחד הגדולים במחוז; בשטחו משתרע יער ממלכתי נרחב (610,000 מוּ של אדמות יער), המספק למטעי התה הגנה טבעית מפני רוחות ומיקרו-אקלים יציב. חלק ניכר מאדמות התה ממוקם על מדרונות הרים עם הצללה טבעית מהיער שמסביב, המאפשרת להימנע מהצללה מלאכותית.

5. טכנולוגיית ייצור:

חְוַאי-גִ’י לוּ’ה צַ’ה מיוצר בטכנולוגיה סטנדרטית של תה ירוק עם קיבוע על ידי טִגּוּן (炒青, chǎoqīng) או אפייה (烘青, hōngqīng), שמטרתה לשמר את אופיו הירוק של העלה וליצור ארומה נקייה ורעננה עם גוונים של ערמון ואגוזים.

• קטיף (采摘 — cǎizhāi): בחירה ידנית של נצרים, רצוי בשעות הבוקר. חומר הגלם מועבר בסלי הצללה.
• פריסה / נבילה (摊晾 — tānliàng): פריסת העלים הטריים בשכבה דקה על מגשי במבוק בחדר קריר ומאוורר. משך – 3–5 שעות. איזון לחות ו”התעוררות” ראשונית של הארומה.
• קיבוע הירוק (杀青 — shāqīng): טִגּוּן בווֹק או במכשיר תוף בטמפרטורה של 150–200°C. השבתת האנזימים, הפסקת החמצון, יצירת בסיס הארומה. משך – 5–8 דקות.
• גלגול (揉捻 — róuniǎn): עיצוב העלה ושבירת דפנות התאים לשיפור המיצוי. עוצמה מתונה – לשמירה על שלמות העלה.
• עיצוב (做形 — zuòxíng): הענקת צורה אופיינית לעלים – שטוחה, דמוית מחט או מעוקלת קלות, בהתאם למותג המסחרי הספציפי.
• ייבוש (烘干 — hōnggān): ייבוש מדורג להורדת הלחות ל-5–6%, קיבוע הארומה וייצוב התה לאחסון.
• מיון (分级 — fēnjí): הסרת גבעולים, שברים; כיול לדרגות; אריזה.

6. מאפיינים אורגנולפטיים:

• מראה העלה היבש: עלים דקים ואחידים בעלי צורה נקייה; צבע – ירוק עשיר, עם ברק קל. בדרגות העליונות – מוך לבן ניכר.
• ארומת העלה היבש: רעננה, נקייה, עם גוון ערמוני מובהק (栗香, lì xiāng). במנות פרימיום – תווים פרחוניים קלים.
• ארומת החליטה: נקייה, בהירה; הגוון הערמוני נפרש במלואו, מלווה במתיקות עדינה ורעננות ירוקה.
• טעם: רך, רענן, עסיסי (鲜爽, xiānshuǎng), בעל גוף בצפיפות מתונה. ללא גסות או עפיצות חדה. עומד היטב בחליטות חוזרות (耐泡, nàipào) – עד 5–6 חליטות. טעם לוואי מתוק מובהק (回甘, huígān).
• צבע החליטה: ירוק או צהוב-ירוק, בהיר ושקוף (明亮清澈, míngliàng qīngchè).
• תחתית התה (עלה חלוט): ירוק עדין, אחיד, אלסטי. העלים שומרים על שלמותם וצבעם הירוק הרענן.

7. הרכב כימי:

• פוליפנולים (茶多酚): תכולה – אופיינית לתה ירוק הררי באזור הסובטרופי (~28–32% ממשקל יבש). קטכינים (EGCG, ECG, EC) מספקים פעילות נוגדת חמצון.
• חומצות אמינו (氨基酸): תכולה גבוהה יחסית לממוצע בתה ירוק באזור – תוצאה של טרואר הררי, ערפילים תכופים ותאורה מפוזרת. L-תיאנין (L-茶氨酸) – חומצת האמינו המרכזית המגדירה את הרכות והמתיקות בטעם.
• אלקלואידים: קפאין – 2–3.5% ממשקל יבש. תאוברומין ותאופילין – בכמויות מזעריות.
• ויטמינים: ויטמין C, ויטמינים מקבוצה (B1, B2), קרוטנואידים.
• מינרלים: תכולה גבוהה של סֵלֶנְיוּם (Se) – שיקוף הפרופיל הגאוכימי של קרקעות האזור. נוכחים אשלגן, מגנזיום, זרחן, אבץ.
• שמנים אתריים: לינָלוֹל, גרניול, ציס-3-הקסנול (אחראי לגוון ה”ירוק”); פירזינים – לגוון הערמוני.

8. סגולות בריאותיות:

• הגנה נוגדת חמצון: קטכינים, במיוחד EGCG, מנטרלים רדיקלים חופשיים, מפחיתים עקה חמצונית.
• המרצה מתונה: קפאין בשילוב L-תיאנין מפיק אפקט של “ערנות ללא עצבנות” – ריכוז רגוע, המתאים לשתיית תה בשעות היום.
• תמיכה בעיכול: פוליפנולים מגרים הפרשת מיצי עיכול; התה מתאים לליווי אוכל קל עד בינוני.
• סֵלֶנְיוּם לחיסון: סלניום טבעי בתה – מיקרו-אלמנט חשוב למערכת אנזימי נוגדי חמצון (גלוטתיון-פרוקסידאז) ולתמיכה חיסונית.
• מערכת לב וכלי דם: קטכינים ופלבונואידים תורמים להפחתת רמות כולסטרול LDL ולשמירה על גמישות כלי הדם.
• תפקוד קוגניטיבי: L-תיאנין מגביר את פעילות גלי האלפא במוח, משפר זיכרון עבודה ויכולת ריכוז.
• רענון והידרציה: באקלים הסובטרופי החם של גואנגדונג, תה ירוק מוערך באופן מסורתי כאמצעי להורדת חום (清热, qīngrè).
• התוויות נגד: לא מומלץ על קיבה ריקה בכמויות גדולות; לאנשים עם רגישות מוגברת לקפאין – יש לנהוג בזהירות בשעות אחר הצהריים. נשים בהריון ואנשים עם מחלות מערכת עיכול בשלב החמרה צריכים להגביל את הצריכה. אין לחלוט חזק מדי ואין לשתות תה קר שעמד מספר שעות: פוליפנולים מחומצנים עלולים לגרות את הרירית.

9. חליטה:

• טמפרטורת מים: 75–85°C. לקטיף אביבי מוקדם ועדין – 75–80°C.
• כמות תה: 2–3 ג’ ל-100 מ”ל (גַאיְוָואן) או 5–7 ג’ ל-200–250 מ”ל (כוס/קומקום).
• כלים: גַאיְוָואן חרסינה (盖碗, gàiwǎn) – אופטימלי לחשיפת הארומה העדינה. כוס זכוכית (玻璃杯) – להנאה חזותית. קומקום חרסינה או קרמיקה – לשתיית תה קבוצתית.
• תהליך:
  1. לחמם את הכלים במים חמים, לשפוך.
  2. להכניס את התה. בחליטה בכוס – ניתן להשתמש בשיטת “המזיגה התחתונה” (下投法, xiàtóu fǎ): קודם תה, אחר כך מים.
  3. למזוג מים בטמפרטורה הנדרשת בזרם רך לאורך דופן הכלי.
  4. חליטה ראשונה – 30–60 שניות (גַאיְוָואן) או 1.5–2.5 דקות (כוס).
  5. למזוג לכוסות.
  6. חליטות חוזרות: 3–6 חליטות. בכל חליטה נוספת – להאריך את הזמן ב-10–15 שניות.

10. אחסון:

• תה ירוק הוא מוצר בעל משך טעם אופטימלי מוגבל: 6–12 חודשים לאחר הייצור.
• יש לאחסן בכלי אטום ואטום לאור (שקית ואקום מצופה אלומיניום, פחית פח עם מכסה צמוד).
• טמפרטורה אופטימלית – 0–10°C. מומלץ מקרר תוך אטימה מוחלטת.
• יש להגן מפני אור, לחות וריחות זרים.
• לפני פתיחת אריזה מהמקרר, יש לתת לה להתחמם לטמפרטורת החדר (15–20 דקות) כדי למנוע עיבוי.

11. מחיר וזיופים:

חְוַאי-גִ’י לוּ’ה צַ’ה תופס נישה של תה ירוק אזורי במחיר מתון, נגיש בהרבה מתה ירוק מפורסם מגֶ’גְ’יָאנְג או אָנְחְווֵי. המחיר תלוי בעונת הקטיף (אביב מוקדם יקר יותר), בדרגה וביצרן.

• כיצד להימנע מזיופים:
• לקנות מיצרנים מהכפר צְ’יָאשְׁווֵי או דרך ספקי תה מוכרים ממחוז חְוַאי-גִ’י, רצוי עם סימון “תה שׂינְגָאנְג” (新岗茶).
• להעריך את המראה: חְוַאי-גִ’י לוּ’ה צַ’ה איכותי – עלים אחידים, מסודרים, בעלי צבע ירוק נקי, ללא צהבהבות או שברים.
• לבדוק את הארומה: הגוון הערמוני האותנטי – נקי, יציב, ללא תווים כימיים או “שרופים”. תיבול מלאכותי מפיק ריח חריף המתפוגג במהירות.
• לטעום את החליטה: חליטה ירוקה שקופה ובהירה, בעלת מתיקות מובהקת וטעם לוואי מתמשך – סימן לחומר גלם הררי אמיתי.
• להיזהר ממחירים נמוכים באופן מחשיד: תחליף חומר גלם מאזורי מישור או שימוש בתה משנה שעברה – שיטות זיוף אופייניות.

12. עובדות מעניינות:

• מחוז חְוַאי-גִ’י הוא אחד העתיקים בדרום סין: נוסד בשנת 436 ובמשך למעלה מ-1,500 שנה לא שינה את שמו, עובדה נדירה ביותר לאזור.
• בחפירות “אוצר חֶה-גְ’יָאצוּן” (何家村遗宝) בשִׂיאָן – אחד האוצרות הגדולים של תקופת טָאנְג – נמצאו מטילי כסף עם הכיתוב “מחוז חְוַאי-גִ’י”, המאשר קשר ישיר של המחוז עם הבירה צ’ָאנְגְאָן בנתיבי המסחר, כולל דרך המשי הימית.
• הפסגה הגבוהה של אזור הייצור – הר דָאצְ’וֹאוּדִינְג (大稠顶, 1,626 מ’) – היא “הפסגה הראשונה של גָ’אוצִ’ינְג” ומרכז שמורת טבע מחוזית עם יערות סובטרופיים בתוליים.
• מלבד תה ירוק ואדום, בכפר צְ’יָאשְׁווֵי מייצרים “תה יפהפייה” (美人茶) – אנלוגי לדוֹנְגְפָאנְג מֵיְזֶ’ן הטייוואני, שנפגע מצִיקָדָה וניחן בארומה דבש-פירותית.
• מחוז חְוַאי-גִ’י שוכן בדיוק על חוג הגדי (北回归线), מה שמקנה לו מאפייני אקלים ייחודיים – מעבר מסובטרופי דרומי למרכזי בתוך מחוז אחד.
• הכפר צְ’יָאשְׁווֵי, אזור התה העיקרי של חְוַאי-גִ’י, מפורסם לא רק בתה: יש בו מעיינות חמים (谿村温泉, Xīcūn wēnquán), מקדש בודהיסטי צִ’ינְגְלְיָאן (青莲古寺) ושרידי ביצורים עתיקים של לְווֹגָאנְג (罗岗古寨), כמו גם מופעי עם ייחודיים – “ריקוד האייל הססגוני” (舞彩鹿). שתיית תה בהקשר תרבותי כזה מקבלת צליל מיוחד, כמעט פולחני.
• תושבי המקום מלקטים בהרים סביב מטעי התה פטריות בר (野生冬菇, 野生灵芝) ופטריות אוזן עץ (野生木耳), המוגשות באופן מסורתי לאורחים יחד עם תה ירוק – שילוב המסמל את נדיבותו של חבל הארץ ההררי.

13. השוואה לתה ירוק אחר מגואנגדונג:

• שׂינְגָאנְג לוּ’ה צַ’ה (新岗绿茶, Xīngǎng Lǜchá): למעשה אותו אזור ייצור (הכפר צְ’יָאשְׁווֵי), לעיתים קרובות – חומר גלם זהה. ההבדל שיווקי בעיקרו: “שׂינְגָאנְג” הוא מותג צר יותר בעל מעמד GI; “חְוַאי-גִ’י לוּ’ה צַ’ה” – מונח גג רחב יותר. הפרופיל זהה כמעט.
• גְ’יָאולִינְג לוּ’ה צַ’ה (蕉岭绿茶, Jiāolǐng Lǜchá): תה ירוק ממחוז גְ’יָאולִינְג (העיר מֵיְג’וֹאוּ, מזרח גואנגדונג). גם הוא הררי, בדגש על איכות סביבתית. בטעם מעט יותר עפיץ ו”מינרלי”, עם גוון ערמוני מודגש פחות.
• מָה טוּ לוּ’ה צַ’ה (马图绿茶, Mǎtú Lǜchá): תה ירוק ממחוז פֶנְגְשׁוּן (העיר מֵיְג’וֹאוּ). דגש על “אופי הררי” (高山韵味), טעם רענן, אך גוף דק יותר משל חְוַאי-גִ’י. הקשר אקלימי שונה – דרום-מזרח גואנגדונג.
• שֶׁן גִ’ינְג צַ’ה (七畲径茶, Qīshējìng Chá): תה ירוק נדיר ממחוז פֶנְגְקָאי, הסמוך לחְוַאי-גִ’י. תנאי קרקע ואקלים דומים, אך עוד פחות מוכר בשוק. השוואה ישירה קשה בשל נפח ייצור קטן.
• שׂינְגְוָאנְג בָּאי מָאו גְ’יָאן (沿溪山白毛尖, Yánxīshān Bái Máo Jiān): תה ירוק מפורסם משָׁאוֹגְוָאן (צפון גואנגדונג). פרופיל “קלאסי” יותר באופן ניכר: מוך לבן שופע, ארומה פרחונית גבוהה, גוף קל. חְוַאי-גִ’י – צפוף ו”ערמוני” יותר.

לסיכום:

חְוַאי-גִ’י לוּ’ה צַ’ה הוא תגלית חרישית עבור מי שרגיל לחפש תה ירוק בגֶ’גְ’יָאנְג, אָנְחְווֵי או סְה-צְ’וָאן ואינו חושד שבגבול שלושת המחוזות, בצל היערות הסובטרופיים של הר דָאצְ’וֹאוּדִינְג, צומח תה המסוגל להפתיע בנקיונו ורכותו. הוא אינו מתיימר לתארים רועשים, אך מעניק ביושר את כל עושרו של העלה ההררי: חום ערמוני של ארומה, מתיקות רגועה של טעם וחליטה שקופה ובהירה, שמאחוריה נראה השחר מעל הפסגות המעורפלות של חְוַאי-גִ’י. בחירה מצוינת לשתיית תה יומית – רענן, נגיש ו”ירוק” באמת בכל המובנים. לחובבים שהתעייפו מהצפויות של מותגים מפורסמים, חְוַאי-גִ’י לוּ’ה צַ’ה יהווה תזכורת נעימה לכך שבסין – אפילו בגואנגדונג החמה – אפשר למצוא תה ירוק בעל אופי הררי אמיתי.