טונלוי

טונלוי (屯绿, túnlǜ) — קיצור של טונשי לויצ’ה (屯溪绿茶, Túnxī Lǜchá), אחד מתה הירוקים הסיניים המיועדים לייצוא, הגדולים והחשובים ביותר מבחינה היסטורית. אין זה זן נפרד במובן הצר, אלא מותג אזורי, המאגד את תוצרתן של מספר נפות בדרום אנחווי, אשר במשך מאה וחמישים שנה נאספה, עובדה ונשלחה דרך מרכז המסחר טונשי. בשוק התה הבינלאומי נודע טונלוי בשם האנגלי Twaikay Tea וזכה לכינוי “זהב ירוק” (绿色金子, lǜsè jīnzi).

1. סיווג ומקור:

• סוג: תה ירוק (绿茶, lǜchá) — בלתי מותסס. על פי טכנולוגיית העיבוד הראשונית, הוא משתייך לקטגוריית צ’אוצ’ינג (炒青, chǎoqīng) — תה בעל קיבוע על-ידי קלייה, תת-קטגוריה צ’אנג-צ’אוצ’ינג (长炒青, cháng chǎoqīng), דהיינו “תה ירוק קלוי ארוך”, המקנה לעלה צורת גליל מוארך אופיינית. התוצר המוגמר, שעבר שלב זיקוק, מסווג כמייצ’ה (眉茶, méichá) — “תה-גבה”, הנקרא כך בשל עליו הדקים והמעוקלים, המזכירים גבות נשיות.
• קטגוריה: תה ירוק סיני מסורתי המיועד לייצוא; מותג אזורי בעל היסטוריה של למעלה מ-150 שנה. מוצר בעל ציון גאוגרפי מוגן (地理标志产品, dìlǐ biāozhì chǎnpǐn).
• מוצא: סין (中国, Zhōngguó), מחוז אנחווי (安徽省, Ānhuī shěng), האזור ההררי הדרומי — נפת העיר חואנגשאן (黄山市, Huángshān shì), מחוז חוויג’ואו לשעבר (徽州, Huīzhōu). נפות הייצור העיקריות: שיונינג (休宁县, Xiūníng xiàn), שֶׁסְייֵן (歙县, Shèxiàn), צ’ימֶן (祁门县, Qímén xiàn), יִיסְייֵן (黟县, Yīxiàn), גִ’יסִי (绩溪县, Jìxī xiàn). אזורי ייצור סמוכים: נפות ממחוזות גֶ’גְ’יָאנְג (浙江) וגְ’יָאנְגְשִׂי (江西) — צ’וּנְאָן (淳安), גְ’ייֵנְדֶה (建德), קָאיְחְווָה (开化), ווּיְוֵּאן (婺源).
• קואורדינטות גאוגרפיות: ≈ 29°43′ צפון, 118°19′ מזרח (אזור טונשי, מרכז המסחר האזורי).

2. היסטוריה ומשמעות תרבותית:

• היסטוריה: שורשיו של טונלוי נעוצים בסונְגְלוֹ צָ’ה (松萝茶, Sōngluó chá) המפורסם — תה ירוק מנפת שיונינג, שטכנולוגיית עיבודו התגבשה עוד בתקופת מינג. “טונלוי” כמותג מסחרי עוצב בתקופת שלטונם של גְ’יָאצִ’ינְג—דָאוֹגְוָאנְג של שושלת צ’ינג (清嘉庆—道光年间, לערך 1796–1850), עת שוכללה טכנולוגיית הזיקוק של סונְגְלוֹ צָ’ה והפכה למערכת של זנים מתוקננים לייצוא. כבר בתקופת מינג, בימי וָאנְלִי (万历, 1573–1620), הופיע התה המקומי לראשונה בשוק הבינלאומי. עד סוף המאה ה-19 הפכה טונשי לצומת סחר התה הגדול באזור. “צִ’ינְג שְׁה גָאו” (《清史稿》, “הטיוטה להיסטוריה של צ’ינג”) מכנה את טונשי “בירת סחר התה” (茶务都会, chá wù dūhuì). בתקופת השיא (שנות טוֹנְגְגְ’ה, 同治, 1862–1874) עמד הייצוא השנתי של טונלוי על למעלה מ-10,000 יִין (引, yǐn; 1 יִין ≈ 50 ק”ג), דהיינו יותר מ-500 טונות. המושל הכללי של לְיָאנְגְגְ’יָאנְג (两江总督) הקים בטונשי את לשכת מס התה של דרום אנחווי (皖南茶厘局), שהכנסותיה השנתיות הגיעו לכדי 400,000 יואן. פתגם עממי מאותן שנים אומר: “בלי לראות את פני טונשי, ממרחק עשרה לִי תרחרח את ריח התה; היכנס למשרד תה — ותשכח את כפר הולדתך” (未见屯溪面，十里闻茶香；踏进茶号门，神怡忘故乡). בשנת 1896 שיכלל בעל משרד התה פוּחֶצָ’אנְג (福和昌), יו בָּאוֹטָאוֹ, את טכנולוגיית הזיקוק והפיק ממסת המייצ’ה זן עלית בשם “צ’וֹאוּ גֶ’ן” (抽珍, chōuzhēn — “אוצר מבורר”), שכבש בן-לילה את השוק האירופי. ב-1913 יוצא טונלוי לאירופה ולאמריקה. בתערוכת פנמה-האוקיינוס השקט ב-1915 זכה התה במדליית זהב. עד 1920 נמנו בטונשי למעלה ממאה משרדי תה. לאחר 1949 אורגן הייצור מחדש; טונלוי נמכר בלמעלה מ-80 מדינות בחמש יבשות. בשנים 1981 ו-1985 זכו מוצרי מפעל התה של טונשי (特珍一级, 珍眉一级) במדליית כסף לאומית על איכות. בשנת 1988, בתערוכת מוצרי המזון האיכותיים הבינלאומית ה-27 באתונה, זכה שוב טונלוי בדרגת “טֶה גֶ’ן טֶגִ’י” (特珍特级) בפרס כסף.

• השם: טונלוי (屯绿) — קיצור של טונשי לויצ’ה (屯溪绿茶). הסימניה 屯 (tún) — שמה של העיר טונשי; 绿 (lǜ) — “ירוק”, ציון סוג התה. לפיכך, מדובר בשם טופונימי: “תה ירוק מטונשי”. שם חלופי — מייצ’ה (眉茶, méichá, “תה-גבה”), על פי צורת העלה המוגמר.

• משמעות תרבותית: טונלוי הוא אחד מסמלי תרבות המסחר של חוויג’ואו (徽州). סוחרי חוויג’ואו (徽商, huīshāng), שנמנו עם “חמש גילדות הסוחרים הגדולות” של סין, הפכו את סחר התה לאחד ממקורות העושר העיקריים שלהם. אנדרטה ספרותית מימי הזוהר הם “שירי הבמבוק של שוק התה של טונשי” (《屯溪茶市竹枝词》), המתארים בציוריות את המולת המסחר של טונשי בשלהי צ’ינג. לטונלוי היה תפקיד מפתח בעיצוב תרבות צריכת התה הירוק העולמית: דווקא המייצ’ה מטונשי היו בין התה הירוקים הסיניים הראשונים שהגיעו כמותית לשווקי צפון אפריקה, המזרח התיכון ומערב אירופה.

3. תיאור בוטני וחומר גלם:

• מין: Camellia sinensis var. sinensis.
• זן / קולטיבר: בסיס חומר הגלם המסורתי הוא אוכלוסיות מקומיות (群体种, qúntǐzhǒng), שהתפתחו במשך מאות שנים של ברירה טבעית בתנאי דרום אנחווי. שיחים קטני-עלה מגוונים גנטית, המותאמים לאקלים ההררי. בייצור המודרני נעשה שימוש גם בקולטיברים מותאמי אזור, כולל סקלציות מקומיות.
• קטיף: העונה העיקרית — אביב (מרץ—אפריל); עבור הזנים הגבוהים (特珍, טֶה גֶ’ן) נעשה שימוש בחומר גלם אביבי מוקדם. קטיף קיץ וסתיו משמש לייצור זנים מסחריים.
• תקן קטיף: ניצן אחד ועלה אחד עד שניים (一芽一叶至一芽二叶, yī yá yī yè zhì yī yá èr yè) עבור הקטגוריות הגבוהות; ניצן אחד ושניים-שלושה עלים עבור זנים מסחריים. נדרשת ברירה של נצרים בעלי ניצנים מפותחים, בשרניים ומכוסי פלומה לבנה.

4. טרואר ומאפייני גידול:

• טופוגרפיה וגובה: מטעי התה ממוקמים בעיקר על מורדות הרי דרום אנחווי, למרגלות רכס חואנגשאן ולגדות הנהר שִׂינְאָאנְגְ’יָאנְג (新安江, Xīn’ānjiāng). גובה הגידול — 200 עד 800 מ’ מעל פני הים; המשלוחים הטובים מגיעים מגבהים של 400–700 מ’.
• אקלים: מונסון סובטרופי, עם משקעים מרובים (1400–1800 מ”מ בשנה) וערפילים תכופים, במיוחד באביב. טמפרטורה שנתית ממוצעת 15–16°C. הפרשי טמפרטורות יממות בהרים תורמים לצבירת חומצות אמינו וחומרי ארומה.
• קרקעות: קרקעות הרריות חומציות וחלש-חומציות צהובות ואדומות-צהובות (pH 4.5–5.5), עשירות בחומר אורגני ומנוקזות היטב — תנאים אופטימליים לשיחי התה.
• אקולוגיה: חלק ניכר מהמטעים שוכן באזורי יער מעורב. כיסוי היער באזור עולה על 82%, ומבטיח טוהר אוויר ומים. משקים רבים מקפידים על עקרונות חקלאות אקולוגית.

5. טכנולוגיית ייצור:

טונלוי עובר שני שלבי עיבוד עוקבים: ראשוני (初制, chūzhì) — ייצור מָאוֹ-צָ’ה (毛茶, máochá, תה גולמי) — ומשני, זיקוק (精制, jīngzhì) — עיבוד המָאוֹ-צָ’ה למוצר מוגמר. שלב הזיקוק המורכב הוא המבדיל את טונלוי מרוב התה הירוקים ומגדיר את ערכו המסחרי.

עיבוד ראשוני (初制):

1. פריסה ונבילה קלה (摊晾, tānliàng): עלים טריים שנקטפו נפרסים בשכבה דקה למשך 1–2 שעות להתאדות לחות פני השטח ולריכוך קל.
2. קיבוע (杀青, shāqīng): שלב מרכזי — עצירת פעילות אנזימי חמצון בווק לוהט בטמפרטורה של 180–220°C. יוצר את בסיס הארומה ומקבע את הצבע הירוק.
3. גלגול (揉捻, róuniǎn): הרס מכני של מבנה התאים, שחרור מוהל ויצירת הצורה המוארכת, המעט מעוקלת, של “צ’אוצ’ינג ארוך”.
4. ייבוש (干燥, gānzào): ייצוב לרמת לחות יציבה (כ-5–6%) בווק או בארון ייבוש. התוצר המתקבל — “צ’אוצ’ינג ארוך” (长炒青) — הוא מוצר ביניים.

עיבוד זיקוק (精制):

5. ניפוי (筛分, shāifēn): הפרדת המָאוֹ-צָ’ה לשברים על פי גודל באמצעות נפות בקליברים שונים.
6. חיתוך (切轧, qiēzhá): קיצור עלים ארוכים לקבלת צורה תקנית.
7. זרייה (风选, fēngxuǎn): הפרדה לפי משקל וצפיפות באמצעות זרם אוויר; סילוק אבק, שברים חלולים וקלי-משקל.
8. ברירה ידנית (拣剔, jiǎntī): סילוק פטוטרות, עלים צהובים וגופים זרים.
9. הברקת צבע (车色, chēsè): עיבוד קל בתוף להשוואת הצבע והענקת ברק שמנוני.
10. מיזוג (匀堆, yúnduī): ערבוב משלוחים להבטחת איכות אחידה של המוצר המוגמר.

תוצאת הזיקוק היא מערכת של דרגות מסחריות מתוקננות — צבעים (花色, huāsè) של מייצ’ה.

6. מאפיינים אורגנולפטיים:

טונלוי נודע ב”ארבע השלמויות” (四绝, sì jué): “עלה ירוק, חליטה צלולה, ארומה אצילית, טעם מלא-גוף” (叶绿、汤清、香醇、味厚).

• מראה העלה היבש: רצועות דקות, מגולגלות בצפיפות, מעט מעוקלות כגבות (ומכאן השם “מייצ’ה”). צבע — ירוק כהה עם ציפוי אפור-כסוף (起霜, qǐshuāng — “מכוסה כפור”), ברק שמנוני. בזנים הגבוהים ניכרים היטב קצות ניצנים.
• ארומת העלה היבש: מודגשת, נקייה, עם תווי ערמונים ברורים (栗香, lìxiāng) — חתימת הארומה של טונלוי. עשויים להופיע ניואנסים פרחוניים ומתקתקים קלים.
• ארומת החליטה: גבוהה, נקייה, מתמדת. פרופיל ערמוני-אגוזי שולט, מלווה בטונים פרחוניים-עשבוניים רכים. הארומה נשמרת לאורך מספר חליטות חוזרות.
• טעם: עשיר, מלא-גוף, בעל צפיפות טובה (醇厚, chúnhòu). מתקתק, רענן, נטול מרירות או עפיצות בולטות בתה שחולט נכונה. סיומת ארוכה, נקייה, עם מתיקות חוזרת (回甘, huígān) וסיומת מרעננת.
• צבע החליטה: ירוק או צהוב-ירוק, צלול, שקוף, בעל ברק בהיר.
• קרקעית התה (עלה חלוט): העלים נפתחים באחידות, רכים, אלסטיים, צהובים-ירקרקים בעלי מבנה שמור היטב.

7. הרכב כימי:

• פוליפנולים (קטכינים): תכולת פוליפנולי התה בטונלוי עומדת על 18–24% מהמסה היבשה. הקטכינים העיקריים — EGCG, EGC, ECG — מעניקים פעילות נוגדת חמצון ומהווים בסיס לפרופיל הטעם.
• חומצות אמינו: תכולה כוללת — 2.5–4% מהמסה היבשה, עם דומיננטיות של L-תיאנין (L-茶氨酸). רמתן הגבוהה יחסית של חומצות האמינו נובעת מהטרואר ההררי ומעננות תכופה, המפחיתה את עוצמת הפוטוסינתזה. חומצות האמינו הן המעניקות לתה את המתיקות האופיינית ומלוא הגוף.
• קפאין (咖啡碱, kāfēijiǎn): כ-2.5–3.5% מהמסה היבשה (כ-30–45 מ”ג לכוס 150 מ”ל בחליטה רגילה). יחד עם תיאנין, הוא מבטיח אפקט ממריץ מתון וממושך.
• ויטמינים: ויטמין C (30–60 מ”ג/100 ג’ תה יבש), ויטמינים מקבוצה B (B1, B2, B6), ויטמין E, ויטמין K.
• מינרלים: אשלגן, מגנזיום, מנגן, אבץ, פלואור, זרחן. אזורי ייצור מסוימים (זְהיָאנְג, אזורים סמוכים) מתאפיינים בתכולת סלניום מוגברת בקרקע, המתבטאת בהרכב התה.
• שמנים אתריים ותרכובות ארומטיות: הארומה הערמונית נובעת בעיקר מפירזינים ותוצרי תגובת מייאר, הנוצרים במהלך קיבוע הקלייה (שָׁאצִ’ינְג). במכלול הארומטי מצויים גם לינלול, גרניול, ציס-יסמון וטרפנואידים נוספים.

8. תכונות מיטיבות:

• אפקט ממריץ: שילוב של קפאין ו-L-תיאנין מספק ערנות ללא קפיצות חדות — עליה מתונה בריכוז ובפעילות מנטלית, האופיינית לתה ירוק איכותי.
• הגנה נוגדת חמצון: תכולה גבוהה של קטכינים (במיוחד EGCG) תורמת לנטרול רדיקלים חופשיים ולהאטת עקה חמצונית תאית.
• תמיכה בעיכול: טאניניות מתונה מעוררת ייצור אנזימי עיכול; באופן מסורתי נחשב לליווי טוב לארוחה.
• מערכת הלב וכלי הדם: פוליפנולים של תה ירוק נקשרים לנרמול רמת הכולסטרול ולשמירה על גמישות כלי הדם.
• תמיכה חיסונית: ויטמין C וקטכינים מחזקים את מנגנוני ההגנה של הגוף.
• בריאות חלל הפה: תכולת פלואור וקטכינים מפעילה אפקט אנטי-בקטריאלי, התורם למניעת עששת.
• תפקודים קוגניטיביים: L-תיאנין משפר את איכות הקשב ומפחית חרדה, ומשלים את האפקט הממריץ של הקפאין.

9. חליטה:

• טמפרטורת מים: 80–85°C עבור זנים עליונים (特珍, 珍眉 בדרגות גבוהות); 85–90°C עבור זנים מסחריים צפופים יותר (贡熙, 秀眉).

• כמות תה: 3 ג’ ל-150 מ”ל מים (שיטה אירופאית); 5–6 ג’ ל-100–120 מ”ל (שיטת שטיפה בגָאיְוָאן).

• כלים: גָאיְוָאן (盖碗, gàiwǎn) מחרסינה או מזכוכית, כוס זכוכית, קנקן חרסינה. כלי זכוכית מאפשרים צפייה בהיפתחות העלה ובצבע החליטה.

• תהליך:

1. חמם את הכלי במים חמים, רוקן.
2. שים את התה היבש, הנח לו “להתעורר” 10–15 שניות בכלי המחומם.
3. מזוג מים בטמפרטורה הרצויה לשליש הנפח, נער — ניתן להשתמש במזיגה הראשונה כמי שתייה (עבור טונלוי, שטיפה אינה הכרחית).
4. מלא מים עד לנפח המלא.
5. חליטה ראשונה — 40–60 שניות (שיטת שטיפה: 15–20 שניות).
6. חליטות עוקבות: הארך את הזמן ב-10–15 שניות בכל שטיפה. טונלוי מזנים גבוהים עמיד ל-4–6 חליטות; זנים מסחריים — 3–4.

10. אחסון:

• יש לאחסן בכלי אטום ובלתי שקוף (קופסת פח, אריזת ואקום מרדיד אלומיניום), הרחק מאור, לחות, חום וריחות זרים.
• טמפרטורה אופטימלית — 0–5°C (מקרר) לאחסון ממושך; מקום קריר וחשוך (עד 15°C) מקובל לתה שיישתה תוך 1–2 חודשים.
• האויבים העיקריים: לחות (מעל 6% — מתחילה התדרדרות), חמצן, אולטרה-סגול, ריחות זרים.
• טווח הזמן המומלץ לצריכה — 12–18 חודשים ממועד הייצור בתנאי אחסון נאותים. טונלוי טרי חושף את מיטב תכונותיו בששת החודשים הראשונים.

11. מחיר וזיופים:

• קטגוריית מחיר: טונלוי משתרע על פני טווח מחירים רחב — מזנים מסחריים שווים לכל כיס (秀眉, 雨茶), המהווים את עיקר הייצוא, ועד טֶה גֶ’ן טֶגִ’י (特珍特级) פרימיום, שמחירו גבוה משמעותית. גורמי העלות העיקריים: עונת קטיף (אביב — יקר יותר), דרגת זיקוק, שנת ייצור, נפת מוצא ספציפית.
• כיצד להימנע מזיופים:
  • רכוש מיצרנים מהימנים הנושאים סימון ציון גאוגרפי (地理标志).
  • הערך את המראה: לטונלוי מקורי מזנים עליונים עלים דקים, אחידים, מגולגלים בצפיפות בעלי “כפור” כסוף; עלים רפויים, בלתי אחידים, דהויים — סימן לתחליף באיכות ירודה.
  • בדוק את הארומה: תו הערמונים האופייני צריך להופיע כטבעי, ללא ניואנסים מלאכותיים צורמים. זיופים ממותגי ריח מריחים בכוונה ומאבדים את ריחם במהירות.
  • הערך את החליטה: צלולה, שקופה, צהובה-ירקרקה; חליטה עכורה או חומה-עמומה מעידה על תה ישן או שאוחסן שלא כהלכה.
  • חשד במחיר נמוך מחשיד: אם “טֶה גֶ’ן” מוצע במחיר של “שׂיוּמֶיי”, כמעט בוודאות מדובר בדירוג-מחדש או בהחלפת חומר גלם מאזורים אחרים.

12. עובדות מעניינות:

• “צִ’ינְג שְׁה גָאו” — גרסת הטיוטה של ההיסטוריה הרשמית של שושלת צ’ינג — העניק לטונשי אזכור מיוחד כ”בירת סחר התה” (茶务都会). לעיירת הרים קטנה היה זה אות הוקרה יוצא דופן.
• טונלוי הוא אחד מתה ירוקים מעטים, שמערכת דרגותיו המסחריות מנתה למעלה מ-20 שמות: טֶה גֶ’ן (特珍), גֶ’נְמֶיי (珍眉), גונְגְשִׂי (贡熙), שׂיוּמֶיי (秀眉), גֶ’נְמֶיי (针眉), פֶנְגְמֶיי (凤眉), יויצָ’ה (雨茶), צָ’אפְּייֵן (茶片) — היררכיה שלימה של “גבות” בקליברים שונים.
• סוחרי התה מחוויג’ואו היו כה רבי-עוצמה, כי לשם פיקוח על המסחר בטונשי הוקמה לשכת מס תה נפרדת, ובה פקיד בדרגת דָאוֹטָאי (道台) — מנהל מחוזי בכיר.
• טונלוי שימש בסיס לתה ממותגי-ריח: דווקא ממייצ’ה באיכות גבוהה יוצרו תה יסמין (茉莉花茶), לָאנְחְווָה (珠兰花茶), יוילאנחווה (玉兰花茶), גְווֵייחְווָה (桂花) ותה פרחוני אחר, שסופקו הן לשוק המקומי והן לייצוא.
• בתקופת השיא של הייצוא, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הלקוחות העיקריות היו צפון אפריקה (מרוקו, אלג’יריה, תוניסיה — שם הפך מייצ’ה ירוק לבסיס לתה הנענע המגרבי המפורסם), בריטניה, רוסיה וארצות הברית. כך, כל כוס תה נענע מרוקאי היא, למעשה, יורשת של טונלוי.

13. השוואה לתה ירוקים אחרים:

• גֶ’גְ’יָאנְג לויצ’ה (浙绿): התה הירוק השכן מגֶ’גְ’יָאנְג (杭绿, 温绿, 遂绿) משתייך אף הוא לקטגוריית מייצ’ה. תוצרת גֶ’גְ’יָאנְג, ככלל, קלה ועדינה מעט יותר בטעם, עם תווים פרחוניים בולטים יותר, בעוד טונלוי מוערך דווקא בזכות מלוא גופו, עומקו הערמוני וצפיפותו השמנונית.
• ווּיְוֵּאן לויצ’ה / ווּילוי (婺绿, Wùlǜ): תה ירוק מנפת ווּיְוֵּאן השכנה (כיום מחוז ג’יאנגשי, בעבר — חוויג’ואו). קרוב משפחה של טונלוי בטרואר ובטכנולוגיה, אך מעט קל יותר בטעם. היסטורית, חלק מחומר הגלם של ווּיְוֵּאן הועבר אף הוא לטונשי לצורך עיבוד וייצוא תחת המותג “טונלוי”.
• סונְגְלוֹ צָ’ה (松萝茶, Sōngluó chá): קודמו הישיר של טונלוי. סונְגְלוֹ צָ’ה מופק מחומר גלם עדין יותר (ניצן אחד — עלה אחד) ואינו עובר שלב זיקוק מורכב. טעמו מעודן, ארומתו נקייה, אך ללא העומק הערמוני האופייני לטונלוי.
• ג’וּגְ’יָאנְג מייצ’ה (珠江眉茶): מייצ’ה מגוואנגדונג — דרומי וכבד יותר באופיו, בעל פרופיל ארומטי פחות מודגש. טונלוי נחשב לזן ה”צפוני” והמעודן ביותר של מייצ’ה.

14. דרגות מסחריות (花色) של טונלוי:

מערכת הדירוג של טונלוי היא מהמסועפות בעולם התה הירוק. לאחר הפישוט של שנות ה-80, נראות הקטגוריות העיקריות כך:

• טֶה גֶ’ן (特珍, tèzhēn): “יקר במיוחד” — הזן העליון. עלים דקים, אחידים, מגולגלים בצפיפות, בעלי ציפוי כסוף וניצנים ניכרים לעין. דרגות: מיוחדת (特级), ראשונה (一级), שנייה (二级).
• גֶ’נְמֶיי (珍眉, zhēnméi): “גבת יקרה” — זן הייצוא העיקרי. דרגות מראשונה עד חמישית, בתוספת “ללא דירוג” (不列级).
• יויצָ’ה (雨茶, yǔchá): “תה גשם” — שבריר דק, הנוצר בתהליך הניפוי.
• גונְגְשִׂי (贡熙, gòngxī): “מנחת הרמוניה” — עלים מגולגלים לגושים. דרגות: טֶה גונְג (特贡), ראשונה — שלישית, בתוספת ללא דירוג.
• שׂיוּמֶיי (秀眉, xiùméi): “גבה אלגנטית” — עלים גסים וקלים יותר. דרגות: מיוחדת, ראשונה — שלישית.
• צָ’אפְּייֵן (茶片, chápiàn): שברי עלה שטוחים — הזן הנפוץ והזול ביותר.

סך הכול — 19 סעיפים מסחריים, מה שהופך את טונלוי לאחד מהתה הירוקים הממוינים בקפדנות הרבה ביותר בסין.

לסיכום:

טונלוי איננו רק תה, אלא תופעה מסחרית ותרבותית של ממש, חוליית קישור בין מטעי ההרים של דרום אנחווי לבין כוסות התה של מרקש, לונדון וניו יורק. במהלך מאה וחמישים שנה עבר דרך מאומנות עממית של איכרי חוויג’ואו ועד לאחד ממוצרי הייצוא הגדולים של סין, וזכה לכינוי “זהב ירוק”. גם היום נותר טונלוי נאמן לנוסחת “ארבע השלמויות” שלו: עלה ירוק, חליטה צלולה, ארומה ערמונית אצילית וטעם מלא-גוף ועוטף. זהו תה למי שמעריך יסודיות ועומק — משקה רגוע ובטוח ליום-יום, שמאחוריו מאה וחמישים שנות מומחיות.