יונ'אן דאלי צ'ה יין ג'ן

יונ’אן דאלי צ’ה יין ג’ן (云南大理茶银针, Yúnnán Dàlǐ chá yínzhēn)

יונ’אן דאלי צ’ה יין ג’ן הוא תה לבן ייחודי בקטגוריית “מחטי כסף”, המופק מנצנים של מין הבר הקדום Camellia taliensis (大理茶, Dàlǐ Chá) – אחד הנציגים העתיקים ביותר של סוג הקמליה, אשר נחשב לאב קדמון אפשרי של צמח התה התרבותי Camellia sinensis. תה זה מייצג חיבור חי למקורותיה של תרבות התה, ומשלב בוטניקה ארכאית עם טכניקת התה הלבן המסורתית.

1. סיווג ומקור:

• סוג: תה לבן (תסיסה קלה, רמת חמצון ~5–10%). קטגוריית יין ג’ן (银针, Yínzhēn, “מחטי כסף”), המיוצר אך ורק מנצנים בלתי-פתוחים.
• קטגוריה: תה לבן ייחודי ונדיר מחומר גלם של בר. משתייך לקבוצת התה הלבן של יונאן המיוצרים מחוץ לפרדיגמה הפוג’יאנית המסורתית.
• מין בוטני: Camellia taliensis (W. W. Sm.) Melch. – קמליית דאלי, מין בר מהסקציה Thea, משפחת התה (Theaceae). נבדל מהתה התרבותי (C. sinensis) בנצנים קודקודיים קירחים או שעירים-למחצה, בשחלה בת חמישה מגורות (לעומת שלוש ב-C. sinensis) ובעלים גדולים, גילדניים וקירחים.
• מקור: מחוז יונאן (云南, Yúnnán), סין. אזור הייצור העיקרי – נפת ג’ינגגו (景谷, Jǐnggǔ), הנפה העירונית פּוּאֶר (普洱, Pǔ’ěr). אוכלוסיות בר של C. taliensis נמצאות גם במיאנמר ובצפון תאילנד.
• קואורדינטות גאוגרפיות: ~23.5° צפון, 100.7° מזרח (אזור ג’ינגגו). תחום התפוצה של המין: מ-21.20° עד 25.38° צפון, 98.11° עד 102.16° מזרח.

2. היסטוריה ומשמעות תרבותית:

• היסטוריה: המין Camellia taliensis תואר לראשונה בשנת 1917 על ידי הבוטנאי האנגלי ו. וו. סמית’ (W. W. Smith) מדגימות שנאספו על ידי ג’. פורסט (G. Forrest) ליד מקדש גאנטונגסי (感通寺, Gǎntōng Sì) בהר צאנגשאן (苍山, Cāngshān) שבדאלי. הצמח סווג תחילה לסוג Thea תחת השם Thea taliensis. בשנת 1925, הבוטנאי הגרמני מלכיור (Melchior) העביר אותו לסוג Camellia, וקבע את השם הלטיני המודרני. השימוש בעלי C. taliensis להכנת תה על ידי קבוצות אתניות מקומיות ביונאן – הדאי (傣), היי (彝) והלאהו (拉祜) – מתוארך ככל הנראה לתקופת שושלת טאנג (唐, Táng, 618–907 לספירה), אולם עם התפשטותן של צורות תרבותיות מניבות יותר של C. sinensis, איבד המין בהדרגה את חשיבותו הכלכלית. הייצור המודרני של תה לבן מ-C. taliensis הוא תופעה חדשה יחסית, הקשורה לעליית העניין בחומר גלם של בר ונקי מבחינה אקולוגית.
• שם: “יונאן” (云南) – מחוז המקור; “דאלי צ’ה” (大理茶) – שם המין, המתייחס לאזור דאלי שם תואר הצמח לראשונה מבחינה מדעית; “יין ג’ן” (银针) – “מחטי כסף”, כינוי קלאסי לתה המורכב אך ורק מטיפּסים מצופים פלומה כסופה.
• משמעות תרבותית: בתוך מערכות הסיווג של צמחי התה, C. taliensis שומר בעקביות על מעמד של מין בסיסי לצד C. sinensis – בכל המהדורות, מהמערכת של ג’אנג חונגדה (张宏达, Zhāng Hóngdá, 1981) ועד למערכת של מין טיאנלו (闵天禄, Mǐn Tiānlù, 1992), המשתקפת בגרסה האנגלית של “פלורה של סין”. תה זה מגלם את רעיון “המאובן החי” של עולם התה. Camellia taliensis היא אחד מקרובי הבר הקרובים ביותר לתה התרבותי, ועל פי מחקרים גנטיים, השתתפה ככל הנראה בביותו של תה הפּוּאֶר (C. sinensis var. assamica). עבור אניני הטעם, דאלי צ’ה יין ג’ן אינו רק משקה, אלא נגיעה בהיסטוריה בת מיליוני השנים של סוג Camellia. באזורי מחיה מסורתיים, חלק מהקבוצות האתניות ממשיכות להשתמש בעלי C. taliensis ברפואה העממית ובמנהגים פולחניים.

3. תיאור בוטני וחומר גלם:

• מין: Camellia taliensis (W. W. Sm.) Melch. – עץ ירוק-עד או שיח גדול. בתנאים טבעיים של יער הררי לח, העצים מגיעים לגובה של 20–30 מטרים. ענפים חומים, קירחים; נצרים צעירים בצבע חום-קש. עלים גילדניים או דקים-גילדניים, אליפטיים או מוארכים-אליפטיים, ירוקים כהים למעלה וירוקים בהירים למטה, קירחים משני צדדיהם, באורך של עד 12–18 ס”מ, עם שפה משוננת-למחצה או גלית-משוננת. פרחים לבנים או צהבהבים-לבנים, ריחניים, בעלי 7–11 עלי כותרת, בודדים או בתפרחות של 2–5 בחיקי העלים. שחלה בת חמישה מגורות, פרי – הלקט פחוס-כדורי עם 2 זרעים בכל מגורה. המין מופיע ברשימת הצמחים המוגנים של סין (קטגוריה שנייה).
• מילים נרדפות: Thea taliensis W. W. Sm., Camellia irrawadiensis Barua, Camellia pentastyla H. T. Zhang, Camellia changningensis F. C. Zhang ואחרים. השתנות מורפולוגית של המין באתרים שונים הובילה לתיאור “מינים חדשים” רבים, שקובצו לאחר מכן למילים נרדפות.
• חומר גלם: לייצור יין ג’ן משתמשים אך ורק בנצני עלים בלתי-פתוחים (טיפּסים) שנאספו בתחילת האביב. הנצנים גדולים, צפופים, בשרניים, ומצופים בפלומה קטיפתית כסופה-לבנה ועבה. הקטיף מתבצע ידנית באוכלוסיות בר, דבר הכרוך בעלויות עבודה גבוהות – העצים גדלים לעתים קרובות ביערות הרריים קשים לגישה.
• עונת קטיף: תחילת האביב (מרץ – תחילת אפריל), בתקופה שלפני חג צ’ינגמינג (清明, Qīngmíng).

4. טרואר ומאפייני גידול:

• אזור: יערות הרריים סובטרופיים במחוז יונאן, בעיקר נפת ג’ינגגו, הנפה העירונית פּוּאֶר, וכן האזורים ג’ינגדונג (景东, Jǐngdōng), פנגצ’ינג (凤庆, Fèngqìng), צ’אנגנינג (昌宁, Chāngníng), יונגדה (永德, Yǒngdé), ואזור דאלי.
• גובה: 1300–2400 מ’ (עד 2700 מ’) מעל פני הים. מרכז התפוצה – חגורת ההרים הבינונית בגבהים 1500–2400 מ’, באגני הנהרות לאנצאנגג’יאנג (澜沧江, Láncāng Jiāng) ונוג’יאנג (怒江, Nù Jiāng).
• קרקעות: קרקעות יער מנוקזות היטב, עשירות בחומר אורגני, בעלות תגובה חומצית. נוצרות תחת חופת יער ירוק-עד רחב-עלים, לח, סובטרופי דרומי.
• אקלים: לחות אוויר גבוהה, משקעים מרובים (1500–2000 מ”מ/שנה), ערפילים תכופים, טמפרטורה שנתית ממוצעת 15–18°C+. חורפים מתונים ללא כפור בגבהי העבודה.
• אקולוגיה: Camellia taliensis הוא אחד ממיני המפתח (建群树种) של יער ירוק-עד לח, הררי בינוני, סובטרופי דרומי. המגוון הביולוגי בבתי הגידול הראשוניים של C. taliensis גבוה ביותר: העצים גדלים לצד רודודנדרונים, אלונים, ער אציל וסחלבים אפיפיטיים. העצים גדלים בתנאי תחרות טבעית עם מיני יער אחרים, תחת חופת השכבה הראשית, המספקת תאורה מפוזרת ומאטה את המטבוליזם, מה שתורם להצטברות חומצות אמינו ותרכובות ארומטיות בעלים. דווקא תנאים אלה – הצללה טבעית, שפע חומר אורגני בקרקע והיעדר התערבות אגרוכימית – יוצרים את האופי העמוק, “הפראי” של התה, שאינו ניתן לשחזור בתנאי מטע. תירבות המין מוגבל מאוד; רובו המכריע של חומר הגלם נאסף מעצי בר.

5. טכנולוגיית ייצור:

טכנולוגיית הייצור תואמת את השיטות הקלאסיות להכנת תה לבן ומטרתה שימור מקסימלי של המראה והטעם הראשוניים של חומר הגלם. העיבוד מינימלי – אין שלבים של קיבוע (杀青, shāqīng), גלגול ועיבוד בטמפרטורה גבוהה.

• קטיף (采摘, cǎizhāi): קטיף ידני עדין של נצנים איכותיים ושלמים בלבד, בתקופה אביבית קצרה. הקטיף מתבצע בשעות הבוקר, לאחר התנדפות הטל. בשל אופי הבר של העצים וממדיהם הניכרים, התהליך דורש מיומנות מיוחדת וסיבולת גופנית.
• נבילה (萎凋, wěidiāo): הנצנים שנאספו נפרשים בשכבה דקה על מגשי במבוק (竹筛, zhú shāi) לנבילה איטית בצל או בחדר מאוורר היטב. משך הנבילה – 48–72 שעות, בהתאם לתנאי מזג האוויר. בשלב זה, לחות העלה יורדת בהדרגה, ומתחילים תהליכים אנזימטיים ראשוניים המעצבים את הארומה האופיינית.
• ייבוש (干燥, gānzào): ייבוש סופי בטמפרטורות נמוכות – בשמש (晒干, shàigān) או בשיטות ייבוש עדינות בטמפרטורה נמוכה (40–50°C) – לקיבוע המצב שהושג ולהפסקת תהליכי החמצון. הלחות הסופית של המוצר המוגמר אינה עולה על 5–6%.
• ייחוד: היעדר מוחלט של עיבוד מכני (מעיכה, גלגול) מאפשר לשמר את שלמות הנצנים ולצמצם את מידת התסיסה, תכונה ייחודית של סגנון יין ג’ן.

6. מאפיינים אורגנולפטיים:

• מראה העלה היבש: נצנים גדולים, ישרים, בשרניים, באורך 2–3 ס”מ, מצופים בצפיפות בפלומה כסופה-לבנה. הצבע נע בין לבן-כסוף לירוק בהיר עם ברק כסוף. צורה מחטית, התואמת את השם “מחטי כסף”.
• ארומת העלה היבש: עדינה, רכה, מתקתקה, עם תווים פרחוניים דקים (סחלב, מגנוליה), נימות פירותיות רכות ונימה יערית קלה – מעין “נשימת יער פרא” המבדילה את חומר הגלם של C. taliensis מתה תרבותי.
• ארומת החליטה: אלגנטית, נקייה, שקופה, עם תווים דומיננטיים של פרחי אביב, עשבי אחו ומתיקות דבש דקה. ככל שהחליטה מתקררת, נחשפות נימות אגוזיות ומעט שעווניות.
• טעם: רך במיוחד, חלק, משיי. המתיקות הטבעית בולטת יותר מאשר בתה יין ג’ן מפוג’יין. מורגשת רעננות פרחונית קלה, תווים פירותיים עדינים (אפרסק לבן, מלון) ומינרליות מעודנת. מרירות ועפיצות כמעט ונעדרות, גם בחליטה ממושכת. טעם לוואי (回甘, huígān) ארוך, מרענן, עם מתיקות מתמשכת.
• צבע החליטה: בהיר מאוד, שקוף, מצהוב חיוור ועד זהוב-קש. בחליטות חוזרות, מקבל גוון מעט עשיר יותר של שמפניה.
• עלה לאחר חליטה (叶底, yèdǐ): הנצנים נותרים שלמים, מקבלים גוון ירוק בהיר או זית, ונעשים רכים, אלסטיים וקטיפתיים למגע.

7. הרכב כימי:

הפרופיל הכימי של Camellia taliensis שונה מ-C. sinensis, מה שקובע את תכונותיו האורגנולפטיות הייחודיות של התה:

• פוליפנולים: תכולת הפוליפנולים הכוללת נמוכה במעט מאשר בתה תרבותי (C. sinensis), אולם קיים מערך ייחודי של קטכינים, כולל EGCG (אפיגלוקאטכין גלאט). תכולת הפוליפנולים הכוללת – בסביבות 18–22% מהמסה היבשה. מחקרים מצביעים על נוכחותן של תרכובות פוליפנוליות ספציפיות שאינן אופייניות ל-C. sinensis.
• חומצות אמינו: תכולה גבוהה של חומצות אמינו חופשיות, במיוחד L-theanine (תיאנין), האחראי לטעם המתקתק (אומאמי) ולהשפעה המרגיעה. יחס חומצות האמינו לפוליפנולים מוטה לטובת חומצות האמינו, מה שמסביר את הרכות והמתיקות המודגשות.
• אלקלואידים: תכולת הקפאין נמוכה במידה ניכרת מאשר ב-C. sinensis – בסביבות 1.5–2.5% מהמסה היבשה. תאוברומין ותאופילין נמצאים בכמויות מזעריות.
• שמנים אתריים ותרכובות ארומטיות: מערך ייחודי של תרכובות נדיפות, המעצבות פרופיל טעם-ארומה ייחודי בעל נימות יעריות ופרחוניות. מחקרים מצביעים על הבדלים בהרכב הארומטי מ-C. sinensis, כולל שיעורים גבוהים יותר של אלכוהולי טרפן.
• ויטמינים: ויטמין C, ויטמינים מקבוצה B.
• מינרלים: אשלגן, מגנזיום, מנגן, אבץ, פלואורידים.

8. תכונות מועילות:

• אפקט טוניק עדין: הודות לתכולת הקפאין המופחתת, התה ממריץ באופן עדין, מבלי לגרום לעוררות יתר או לקפיצות אנרגיה חדות. מתאים לשתייה בשעות הערב.
• אפקט מרגיע ונוגד מתח: תכולת L-theanine הגבוהה תורמת להפקת גלי אלפא במוח, מספקת מצב של ריכוז נינוח ומפחיתה רמות חרדה.
• הגנה נוגדת חמצון: קומפלקס הפוליפנולים, כולל EGCG ותרכובות ייחודיות ל-C. taliensis, מסייע בניטרול רדיקלים חופשיים ובהאטת תהליכי חמצון בתאים.
• תמיכה במערכת הלב וכלי הדם: צריכה סדירה של תה לבן מקושרת לירידה ברמות הכולסטרול ה”רע” (LDL) ושיפור גמישות כלי הדם.
• חיזוק מערכת החיסון: לקטכינים ולפוליסכרידים של התה הלבן השפעה מחזקת כללית על מערכת החיסון. ברפואה המסורתית של הקבוצות האתניות ביונאן, עלי C. taliensis שימשו כנוגד דלקת ומוריד חום.
• השפעה מיטיבה על העיכול: אופיו הרך של התה הופך אותו למתאים לאנשים עם קיבה רגישה; אינו מגרה את הרירית. פוליסכרידים של תה לבן תורמים לנורמליזציה של מיקרופלורת המעי.
• תמיכה במצב העור: פוליפנולים נוגדי חמצון בשילוב עם ויטמין C תורמים לייצור קולגן ולהגנה על העור מפני הזדקנות פוטוגנית.
• אפקט מרענן ומרווה צמא: חליטה קלה ונקייה מרווה היטב את הצמא בעונה החמה.

9. הכנת חליטה:

• טמפרטורת מים: 80–90°C. מים חמים מדי עלולים לפגוע בתרכובות הארומטיות העדינות ולהביא למרירות לא רצויה.
• כמות תה: 3–5 גרם ל-150–200 מ”ל מים.
• כלים: מומלצים מבחנת זכוכית (飘逸杯, piāoyì bēi), כוס זכוכית (玻璃杯, bōlí bēi) או גאיוואן חרסינה (盖碗, gàiwǎn). כלים שקופים מאפשרים לצפות בריקוד נצני הכסף במים ובצבע החליטה הבהיר. יש להימנע מכלי חרס לא מזוגגים (חרס ייסינג), העלולים לספוח את הארומה העדינה.
• מים: רכים, מסוננים, עם תכולת מינרלים נמוכה.
• תהליך:
  1. לחמם את הכלים במים חמים.
  2. להכניס את התה, לתת לנצנים להתחמם בכלי החמים למשך 10–15 שניות, להפיץ את הארומה.
  3. למזוג מים בטמפרטורה 80–90°C לאורך דופן הכלי, מבלי לכוון זרם ישירות אל הנצנים.
  4. חליטה ראשונה – 60–90 שניות (בשיטת חליטות חוזרות בגאיוואן) או 2–3 דקות (בהשריה בכוס או במבחנה).
  5. למזוג לכוסות.
  6. חליטות חוזרות: התה מחזיק מעמד 5–7 חליטות, עם הארכה הדרגתית של זמן החליטה ב-15–20 שניות. הטעם נפתח באופן גלי, מפרחוני-מתקתק לאגוזי ודבשי.

10. אחסון:

• לאחסן באריזה אטומה לאור (שקיק למינציה עם סגירת ריץ’, פחית) במקום יבש וקריר, הרחק ממוצרים בעלי ריח חזק, אור שמש ישיר ומקורות חום.
• להגן מפני רטיבות: לחות אחסון מותרת – לא יותר מ-45%.
• לתה לבן מ-C. taliensis, כמו לתה לבן איכותי אחר, פוטנציאל יישון (陈化, chénhuà). באחסון נאות במקום יבש ומאוורר (ללא אריזה אטומה), התה עשוי עם הזמן לרכוש נימות עמוקות יותר של דבש ופירות יבשים בטעם ובארומה, והשפעתו על הגוף נעשית רכה יותר. תקופת היישון האופטימלית היא 3 עד 10 שנים ויותר.
• לשימור הפרופיל הרענן – לאחסן אטום בטמפרטורה של 0–5°C (מקרר).

11. מחיר וזיופים:

• קטגוריית מחיר: פרמיום וסופר-פרמיום. יונ’אן דאלי צ’ה יין ג’ן הוא אחד התהים הלבנים היקרים בשוק. נדירות חומר הגלם של הבר, עמל הקטיף הידני ביערות ההרריים, האוכלוסייה המוגבלת של C. taliensis והתכונות הייחודיות קובעים מחיר גבוה: החל מ-80 ועד 200+ דולר ל-100 גרם, בהתאם לאתר הקטיף הספציפי ושנת הבציר.
• גורמי עלות: גיל עצי הבר, נגישות קשה של חלקות הקטיף, עונתיות (נצני אביב בלבד), נפח ייצור קטן, מעמד המין המוגן.
• כיצד להימנע מזיופים:
  • לרכוש תה מספקים מומחים ומהימנים העובדים ישירות מול היצרנים ביונאן.
  • להעריך את המראה: טיפּסים אמיתיים של C. taliensis – גדולים, צפופים, בשרניים, בעלי פלומה כסופה עבה, הנבדלים במידה ניכרת מנצני הזן התרבותי פודינג דה באי צ’ה.
  • לשים לב לארומה: הנימה ה”יערית” האופיינית, החסרה בתה לבן מפוג’ין.
  • לבדוק את הטעם: מתיקות טבעית בולטת, היעדר מרירות, מרקם משיי.
  • להיזהר ממחירים נמוכים באופן מחשיד: עלות נמוכה משמעותית מ-50 דולר ל-100 גרם אמורה לעורר ספקות באותנטיות.

12. עובדות מעניינות:

• השם “taliensis” מקורו באזור דאלי (大理) ביונאן, שם נאספה דגימת הטיפוס של המין על ידי הבוטנאי ג’. פורסט ליד מקדש גאנטונגסי שעל הר צאנגשאן בתחילת המאה ה-20.
• Camellia taliensis הוא אחד המינים הפולימורפיים ביותר של סוג הקמליה: השונות המורפולוגית כה רבה, עד שבזמנים שונים תוארו דגימות מאזורים שונים כמינים עצמאיים – “גורדוניית יונאן”, “תה חמישה עמודים”, “תה צ’אנגנינג”, “תה איראוואדי” ועוד. כולם הוכרו לבסוף כמילים נרדפות של C. taliensis.
• מחקרים גנטיים באמצעות מרקרים מיקרוסטליטיים (SSR) אישרו ש-C. taliensis השתתפה בתהליך ביות תה הפּוּאֶר – אוכלוסיות מסוימות של עצי תה תרבותיים עתיקים ביונאן נושאות עקבות של הכלאה עם C. taliensis.
• Camellia taliensis נמצא בשימוש פעיל בתוכניות הכלאה מודרניות עם זני תה תרבותיים, במטרה להגביר עמידות למחלות, התאמה לתנאי אקלים מגוונים והעשרת הפרופיל הארומטי.
• מלבד תה לבן, מחומר הגלם של C. taliensis מייצרים שן-פּוּאֶר (生普洱) בעל אופי ייחודי, תה אדום (红茶), וכן “יואה גוואנג באי” (月光白, Yuèguāng Bái, “לובן אור ירח”) – תה לבן מיונאן הכולל עלים לצד נצנים.

13. השוואה לתהים לבנים אחרים:

• באי האו יין ג’ן מפודינג (福鼎白毫银针, Fúdǐng Báiháo Yínzhēn): תקן מחטי הכסף הקלאסי מפוג’יין. מיוצר מזן התרבות פודינג דה באי צ’ה (C. sinensis). נצנים דקים יותר, בעלי פלומה צפופה יותר. טעם – רענן, עם תווים של במבוק, ערימת חציר ומליחות מינרלית ימית קלה. בהשוואה לדאלי צ’ה יין ג’ן, המתיקות הטבעית פחות בולטת, אך יש יותר חדות מבנית ו”שלד” של טעם.
• ג’ינגגו דה באי צ’ה יין ג’ן (景谷大白茶银针): מחטי כסף מיונאן מזן התרבות ג’ינגגו דה באי צ’ה (C. sinensis var. assamica, זן “יאנטאנג דה באי צ’ה”, 秧塔大白茶). נצנים גדולים מאוד, בשרניים. טעם מלא ודחוס יותר מאשר דאלי צ’ה, אך ללא אותה נימה פרחונית-יערית “פראית” המוענקת על ידי מין C. taliensis.
• יואה גוואנג באי (月光白, Yuèguāng Bái): “לובן אור ירח” – תה לבן מיונאן, המיוצר לעתים קרובות מג’ינגגו דה באי צ’ה, לעתים רחוקות יותר מ-C. taliensis. כולל לא רק נצנים, אלא גם עלים. מראה חיצוני מנוגד אופייני – פלומה לבנה בצד העליון ומשטח כהה בצד התחתון. טעם – דחוס יותר, עם תווים פירותיים-דבשיים, פחות עדין מאשר מחטי כסף טהורות.
• באי מו דאן מפודינג (福鼎白牡丹, Fúdǐng Bái Mǔdān): תה לבן מפוג’יין מנצן ושני עלים. ארומטי יותר ובעל גוף מלא יותר מיין ג’ן, אך בעל סוג שונה של מתיקות – עשבונית-פרחונית, ולא יערית.

14. התוויות נגד:

• רגישות אישית: כמו כל מוצר ממקור צמחי, תה מ-C. taliensis עלול לגרום לתגובות אלרגיות אצל אנשים רגישים.
• קפאין: למרות התכולה המופחתת של קפאין ביחס ל-C. sinensis, אנשים עם רגישות מוגברת למעוררים צריכים לשלוט בכמות הצריכה, במיוחד בשעות הערב.
• השפעה על ספיגת ברזל: טאנינים (פוליפנולים) של תה עשויים להפחית מעט את ספיגת הברזל הלא-המי (non-heme) מהמזון בעת צריכה בו-זמנית עם האוכל או מיד לאחריו. לאנשים הסובלים מאנמיה מחוסר ברזל, מומלץ להפריד בין שתיית תה לאכילה בהפרש של 30–60 דקות.
• באופן כללי, דאלי צ’ה יין ג’ן נחשב לאחד מסוגי התה הרכים והבטוחים ביותר.

לסיכום:

יונ’אן דאלי צ’ה יין ג’ן הוא תה הניצב בנפרד בעולם התה הלבן. ייחודו נקבע לא על פי אומנות העיבוד, אלא מעצם טבעו של חומר הגלם – מין הבר השרידי Camellia taliensis, המחבר את אנין הטעם בן-זמננו עם היסטוריה אבולוציונית בת מיליוני שנים של סוג הקמליה. מחטי הכסף מעצי הבר של יערות ההרים ביונאן מעניקים חליטה רכה, משיית ומתוקה-טבעית באופן יוצא דופן, עם נימות פרחוניות-יעריות מעודנות – חוויית טעם שאינה נגישה באף זן תרבותי. תה זה פונה לאלו המעריכים שקט ועומק, לאלו המחפשים לא זוהר וראוותנות, אלא אותנטיות והרמוניה, המומסים בכל ספל.